דודו יקירי,
כבר עבר חודש מאז לכתך מאיתנו ואנו המומים ,כואבים ומתוסכלים מהפרידה הקשה והפתאומית שנכפתה עלינו.
ימים קשים עברו עליך לאחרונה .לפני פחות משנה ,ב-17/6/07 - יום הולדתך -קיבלת "מתנה" בלתי צפויה ואפשר לומר ,מאוד אכזרית. באותו יום מר ונמהר קיבלנו את תוצאות הקולונוסקופיה ואת הבשורה הקשה שאתה חולה בסרטן המעי הגס.
מאותו יום ואילך -חייך וחיינו השתנו לבלי הכר ,אבל החלטנו ,נילחם ולא נוותר .
אתה -קיבלת את הבשורה המרה באומץ וגמרת אומר : להמשיך הלאה ,להילחם ולנצח.
עברת שלושה ניתוחים ,בסבל רב ,אבל בגבורה, תוך הסתרת דבר מחלתך הקשה ממשפחתך המורחבת.
הטלת על הילדים ועליי משימה קשה -לא לספר לאף אחד מהמשפחה כדי לא להדאיג ולהלחיץ אף אחד ,ואנו עמדנו במשימה עם כל הקושי שבדבר.
ליווינו אותך ימים כלילות בבתי החולים במשך כל תקופת אשפוזך ,ואתה חיזקת אותנו באופטימיות שלך שהכול יהיה בסדר.ואנו מצידנו,  חשבנו שהחלק הגרוע ביותר מאחורינו ,כי התאוששת מהניתוחים ,חזרת לעבודה ,כמעט עד לתפקוד מלא.
ואני שגערתי בך מדי פעם ,שאתה מגזים ,שאתה חוזר מאוחר מדי ,התנחמתי בעובדה שחזרת לעבודה שכל כך אהבת ושהשקעת בה את מרבית חייך ,למעלה משלושים שנה ,הכול מכל הלב.
בין לבין חיתנו את דנה ,השמחה הייתה גדולה -לא ידענו שלא תזכה יותר לשמוח ושלא תזכה לחתן את בנינו בועז.
לאחר החתונה קיבלת את תשובת ה-CT -שאתה נקי מהמחלה ,והצפת את כולנו בגל של אופטימיות ,שהכול ,מעכשיו ,יהיה בסדר. לרגע היה נדמה כי הנה הגיעה השעה, בה החלטת לשנות נתיב בחייך ולפתוח דף חדש ובמקביל להמשיך בטיפולים הכימותרפיים עד להבראה מלאה ,אבל הטיפולים -הכריעו אותך והביאו למותך.

בחייך יקירי -היית סמל לטוב לב ,התחשבות ,חכמה ואהבת הזולת והמון המון נתינה.
באשר למשפחתך  -ים של אהבה וחום ,פרגון ודאגה לכל אחד ואחת מאיתנו ,רגישות ,אוזן קשבת ,עזרה ותמיכה מכל סוג בעת הצורך.
אך באישפוזך האחרון ,החליט מישהו למעלה ,שאת כל הטוב הזה הוא צריך למעלה לצידו ,כי באמת ,היית אחד מהטובים החכמים והנדיבים שבאדם. אבל מי שהחליט - לא צדק ,לא הבין ,כמה אנשים כאן למטה תלויים בך, ממתינים לתמיכתך ולעצתך ,וכמה גדול החלל שהותרת אחריך.
ואני אישית ,קשה לי לתאר לך במילים - כמה אתה חסר לי ,אהובי ,ואני לא יודעת איך ולאן אמשיך בלעדייך.
למדתי ממך רבות על החיים ,אבל לא הכנת אותי לקבל את המוות ובמיוחד לא את מותך.
ולסיום -קטע משיר של חוה אלברשטיין:
"השמיים אפורים -אך לא רואים ענן
החיים אינם חיים ,מאז שאתה לא כאן
הלכת לנו למקומות זרים,
אבל כאן היה לך בית ,משפחה וחברים
אז מדוע הסתלקת פתאום,
בלי לומר מילה ובלי שלום,
בלי מכתב פרידה ובלי שום הסברים?
בלילות ,אני מודה ,קשה לי במיוחד
גם הבוקר לא עוזר כשאני לבד
נעלמת ולא השארת סימן לאף אחד,
קשה לנו כל כך להמשיך לבד
אנא שמור עלינו מלמעלה ותן לנו יד!"

דודו ,יקירי
נלקחת מאיתנו באמצע חייך,
ולנו רק נותר להתרפק על העבר ולבכות אחריך
מי ייתן ותמצא מנוחה נכונה
כי לנו ,שנותרנו אחריך -אין נחמה!

אוהבים אותך ומתגעגעים אליך מאוד,
רוחמה, הילדים וכל המשפחה

לא העלינו על דעתינו ואפילו בחלומות הגרועים ביותר כי כך יסתיים פרק החיים הקצר שלך.
לאחר ששהיתי במחיצת רוחה ,דורון ,בועז ,מנחם ונחום ,ביום השבת הקודר וחזיתי בך במחלקת לטיפול נמרץ ,נחמץ ליבי ,אולם קוננה בנו עדיין התקווה.
ביום ראשון ,לאחר שעזבתי את ביתך החם ומשפחתך היקרה ,ישבתי ,הרהרתי ,ואפילו נזכרתי ומצאתי לאחר 18 שנה את אשר כתבת לי במסיבת ההפתעה ליום ההולדת ה-40 שערכה לי משפחתי ,ברכה זו מבטאת הכול אודותיך , הכרותינו הראשונית והקשר שלא נותק בין משפחותינו ,וברצוני להקריא את הברכה :
דברי דודו המברך אותי:
"נפגשנו לראשונה בערבה בשנת שבעים ותשע,
התעכבת בנצי עד מאוחר ,כשעה אחרי שבע
היינו שנינו במושב באר צופר
והצעתי לך ללון בביתי בעיר - לא בכפר
חלפו שנתיים ,נפגשנו שוב וגם המשפחות
ירדתם לאילת לתקופה של שנתיים - או פחות
נשארתם שנה והיא הייתה כזו נפלאה
חלפו מאז רק מעט שנים - כאילו מאה
נעים להיזכר בימים של אז -בפרט ימי שישי
בהם עשינו קניות לרוחה וגם לשושי
אתה קנית נורות של שישים וגם מאה וואט
שושי כתבה -שיישארו בבית ,אולי תישרף אחת
עזבתם את אילת -נסעתם לג’מייקה בחו"ל
חלפו שנתיים וחזרתם לארץ החומוס והפול
אמנם חשבתם שנפטרתם מאיתנו - שם באילת
אך בראשון מצאתם אותנו - אתם לא לבד
כעת בשנת שמונים ותשע -חלפו עשר בערך
ואתה כבר בן ארבעים וזו רק אמצע הדרך
שיהיו לך בהמשך עוד הרבה הרבה שנים
אך שמור על עצמך מכעס ,רוגז וזעף פנים
כי הכול חולף עובר ונמוג כריח ההדרים
ומה שנשאר זה חיוך טוב וגם מעט חברים
סיימתי בזאת וזה אך קמצוץ מהזכרונות הישנים
כי על מנת לכתוב על הכול ,דרושים לי עוד כמה שנים

את כל הנאמר לעיל -כתב דודו
בכל זאת חבר - גם אחרים יעידו".

הקשר והכימיה שנוצרה ביניו מיום היכרותינו באשטרום נמשכה לאורך כל השנים ,היית לנו לצוות באשטרום ,לחברים ולמשפחה לעזר בכל הנושאים שהתמחית בהם ובניסיון החיים המעשי שצברת בפרוייקטים השונים והמסובכים.
לא נשכח אני ומשפחתי את הדאגה שלך ושל רוחה להכין גן ילדים לניר באילת ואת הדירה המושכרת למשפחתי ,זה היית אתה דודו ,תמיד דואג, תמיד מתחשב והעיקר שיהיה טוב לכולם.
את הנסיעות לפרוייקט מכללים :שזפון, צוקי עובדה ,סיירים בכביש הערבה בשעות הבוקר המוקדמות ,04:00 בבוקר ,על מנת להתחיל את היציקות מוקדם לפני בוא השמש החזקה.
את שעות העבודה המאוחרות בלילות ,תכנוני העבודה ,שיתוף הפעולה עם צוותי הפרוייקט, השיחות האישיות בביתך ובביתי אל תוך שעות הלילה המאוחרות ובעיקר הקשר שלא נותק בין המשפחות גם כשנפרדו דרכינו למספר שנים.
כשנפגשנו שוב בבית אשטרום לפני 9 שנים, העבודה הקשה ,התרומה שתרמת מנסיונך הרבה ,לא חסכת כל מאמץ לעזור לצוותי העבודה בפרויקטים והיית לנו ולצוות אשטרום לעזר רב.
שעות העבודה המשותפות במשרד לתוך הלילה ,הטלפונים לרוחה ולשושי " אנו נגיע מאוחר ,אנו יושבים יחד בנצי ואני" ,בשנים אלו בילינו שעות יחד יותר מאשר עם משפחותינו ,הויכוחים המרים והנוקבים בינינו בנושאים שונים , ואתה דודו עם השקט הנפשי ,הרוגע, הדיבור השקט והנעים , תמיד הצלחת להרגיעני גם בשעות הקשות שעברנו ביחד.
תמיד ידעת להפתיע בדוגמאות מן ההיסטוריה והתנ"ך ובדיחות שזרקת מהשרוול ,כן דודו ,מלבד היותך איש מעשה ,היית איש ספר ,איש רוח וחידודים ופתגמים ,גם בכעסי עליך והנני מתנצל מקרב לבב ,אולם ידעת כי לא היה זה אישי כי אם טובת אינטרס משותף.
ניחנת בשקט וברוגע להסדיר ענינים ,תמיד היית שקול  ונעים והפנמת את סערת רוחך בפנים עמוק ואף אמרת לי : בנצי ,איני יכול להרים קול על קבלן סורר ,איני בנוי לכך ,זה רק אתה יכול " ,יתכן ובזאת השלמנו אחד את השני.

מעטים יודעים את דאגתך ותמיכתך למשפחתך הרחבה ובכלל לעובדים וחברים ששררו במצוקה.
לב רחב ורחמן!
ידענו כולנו וכינינו אותך דודו הכתבן ,כל אירוע של החברים אירוע חברה ,ברכה כלשהיא ,תמיד מצאת זמן וכהרף עין כתבת חמשיר או ברכה.
בתקופה האחרונה בה חלית ועברת מספר ניתוחים ,תמיד התענינת ושאלת מה קורה ואפילו הצעת את עזרתך לבוא למספר שעות ביום ולהשלים בנושאים בהם טיפלת.
חסר ותחסר אתה לי ולמשפחתי ,וכמובן למשפחתך היקרה שתמכה כל הזמן ובעיקר רוחה והילדים ,לצוות עובדי אשטרום.
תמיד נזכור אותך דודו האחראי ,הצנוע ,פשוט ההליכות ,הנאמן ,ההגון ,הרגוע ובעל השקט הנפשי ,התומך וכמובן הסדר המופתי ,אשר כונית על ידי האשכנזי ,היקה המרוקאי ,הכי מסודר בעולם ,לא ניתן לשכחה ,היית מיוחד דודו ,בנוף האנושי הסובב אותנו.

אסיים בדבריך אתה " זהו קמצוץ מהזכרונות הישנים כי על מנת לכתוב הכול דרושים גם לי עוד כמה שנים"

תהא מנוחתך עדן ,שמור והשגח על היקר מכל ,משפחתך האהובה ממעל ואנו נעזור ונתמוך בכל מלמטה.

מכל האוהבים אותך
צוות העובדים ,החברים,המשפחה
וממני וממשפחתי , בנצי.

כל מה שנאמר ומה שנספר יכלה הזמן והמה לא יכלו.
עוד משחר ילדותי זוכר אני אותך האדם הנחוש ,הלמדן, השקדן ,רצינותך וגודל שאיפותיך להיות שם דבר , אך הכול סביב מעטה של ענוה וצניעות ,זוהי דרכך עם יום הסתלקותך בו נלקחת מאיתנו.
עוד זכורני מאבי ז"ל שפקד והתארח בביתכם המון בתקופת יפו של פעם והיה מספר איך דוד יושב בלילות לאור הנר ולומד ולא מש מהחומר הנלמד על מיצויו כראוי, ואבי היה מבקש ודואג לך "דוד קום לישון ,מאוחר " ואתה "מסרב בנועם" עוד קצת ועוד קצת.
איך שמרת באותה ממחטה 10 אגורות ל-10 אגורות על מנת שיהיה לנסיעות ולצרכיך וכל זאת כדי לא להכביד בהוצאות הבית ,ידעת את הערך המוסף של החיים ואת ערכה האמיתי של עול הפרנסה.
ולימים אותה השקעה ניכרה בגדול.
הלב מסרב להאמין והשכל ממאן לקלוט איך דווקא היום ,חג באילנות והנטיעות, נקטפת בטרם עת. אך החשבון לאלוקים הוא ,כמובא בשיר השירים " דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים".
אין לי ספק כי פסוק זה מתאר את דמותך. היית כשושנה תרתי משמע ,גולת הכותרת של המשפחה והפרח של הבית.
מימשת את הפסוקים :"תמים תהיה עם ה’ אלוקיך " - " הצנע לכת עם ה’ אלוקיך".
כל מעשיך ,מעשי החסד שעשית ,הכול בצנעה ובשקט.
ובהעדר אבא היית למעין אב סמוי שתומך ,עוזר ,מעודד ודואג מהצד שהכול יתנהל כשורה ,הן מצד אימך שתיבדל לחיים ,אחיך ואחיותיך ומשפחתך שלך.
קשה מאוד לדבר בזמן עבר, הלוא רק לפני כחודש ומחצה נפגשנו ביום ההולדת של גיסי ,אחיך הבכור משהשיחיה, שאלנו איש לשלום רעהו ואתה כהרגלך בקודש שידרת עסקים כרגיל "ברוך השם ,תודה לאל הכול בסדר" , ניסית לנצל כל רגע של שמחה ,של צחוק ,של ריקוד עם דנה שתחיה כאות פיצוי על שלא רקדת בחתונתה. מה שלא אופייני לך הוא לדבר על מה שהיה באירועים השונים ושבת הביתה לספר לרוחמה איך התמוגגת מערב כל כך מהנה וגדוש שמחה וצחוק.
אך מי פילל לאותה גזירה קשה ומרה ,לאותו טלפון מבעית המודיע לנו כי דוד איננו איתנו.
מובא עוד בכתובים כי ייסורים ממרקין עוונותיו של אדם, כולנו תפילה לבורא שאותם ייסורים שעברת יהיו לזיכוך נשמתך.
ואותם חסדים שעשית יעמדו לך לפני בורא עולם בבחינת וצדקתו עומדת לעד.
מבקשים אנו ממך מחילה ,סליחה וכפרה ושתתפלל מאי שם במרומים ותבקש רחמים על כל משפתחך ושהקב"ה ייתן להם כוח ובריאות להמשיך את דרכך הנפלאה אותה התווית והנחית על אמך ,אחיך ואחיותיך ועל כל הקהל הקדוש שבא לכבדך בדרכך האחרונה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ונאמר אמן.

 דברי הספד מאת ציון אלקובי.

 

  לא פיללתי למעמד זה.
כאחד מאותם שכתבת להם באירועים ,בנקודות ציון כמו בימי בהולדת ,בימי נישואין ובאירועים שונים.
מרגיש אני חובה להחזיר לך הפעם ,על אף שקשה לי והמילים אינן נובעות כפי שהיו אצלך.
רק התמיהה והשתיקה אחזו בי ובכל הסובבים שפגשתי בביתך עת נודע לנו הדבר.
גדלנו יחד ,בגרנו והתבגרנו ,ודרכינו לעיתים נפגשו ועיתים נפרדו.
מתראים לפעמים יותר ולפעמים פחות.
אך תמיד שמרת על היחס והקשר בינינו ובין בני משפחתנו.
הכלת הכול ,עוגן ,אוזן קשבת, בדיחה ,דאגה לזולת ,למשפחה.
דודו ,כפי שאמרתי לכתוב אצלי זה לא בהרגל ולכן אשען על מישהו כמוך שיודע לכתוב ויכול להביע את השאלות ,המחשבות והתהיות שעוברות בראשי מאז נודע לי.
קטעים משירו של מאיר אריאל , "מה חדש במדע":

"על פי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע
כלולים גם כל מעשיו
יוצא שעל פי המדע
טבעי הוא מעשה האדם
אף פרי מעשה האדם
טבעי הוא לכל פרטיו

ועוד על פי המדעים
נוצרים העולם והחיים
בשל נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית מאז ומעולם.

ואני מסתובב לי מלא תכניות
מלא כוונות ,עתיר תרבויות
מלא חשיבות והמון משמעות
ואומרים לי שכל זה סתמיות.
קצת מעליב, קצת מעציב
על הסתם לא הייתי שם כל כך הרבה תקציב
ועוד עם סרח העודף, זוהמת השארית
נידופת קרינה עם אימת האחרית."

ואנסה בחרוז כפי שהיטבת לכתוב,

והעובדה שעדיין אינה מחלחלת
כי אחרי שגברת על המאכלת
היגיון והסבר הנפש שואלת
ומי יתן לנו נחמה גואלת?

יהיו פעלך וזכרת ברוך,אחי
אביזמל דוד

 אנו נפרדים היום מדודו אדרי וזהו יום עצוב ,עצוב לכולנו.
דודו החל דרכו בקבוצת אשטרום בשלהי  1974 ,ותקופה ארוכה היה מהפעילים והבולטים בזרוע הביצוע הדרומית של אשטרום הנדסה ובניה.
ביום היה מתרוצץ ומפעיל ומנהל פרויקטים באזור הערבה ובלילה היה חוזר לחיק משפחתו הנהדרת ,שקבעה מושבה באילת.
כגולת הכותרת של עבודתו בדרום , ניתן לציין את הקמת המיכללים: בסיירים ,בצוקי עובדה ובשיזפון.
העבודה הייתה מורכבת לוגיסטית ותובענית מבחינת לוח הזמנים ,ודודו ניצח על המלאכה בגאון.
 דודו עבר למרכז הארץ לקראת אמצע שנות השמונים. ב-1990 זכיתי אני להכיר אותו ברמה אישית ויומיומית ,כשניהל את פרויקט "אורבוטק" ביבנה ,עליו הייתי אמון.
החוזה עליו היינו חתומים כלל הקמת ארבעה מבנים של תעשייה עתירת ידע עם מערכות אלקטרו -מכניות ופרטי  גמר מורכבים ביותר ,וכל זאת במהלך שנה קלנדרית אחת.
דודו ניהל את הביצוע באופן יוצא דופן : במקצוענות בלתי מתפשרת מחד, ובנועם הליכות מאידך.
הוא יצר קשר מעולה ובלתי אמצעי עם מזמיני העבודה ,כמו גם עם קבלני המשנה והעובדים כולם.
תאריך סיום הפרויקט היה קשיח ובלתי ניתן להזזה ,ונקבע על ה-31.1.1991.  אלא שבאמצע אותו חודש החלה מלחמת המפרץ הראשונה וטילים עיראקיים חלפו מעל ראשינו וגרמו חרדה לרבים מהעובדים בפרויקט.
לא אשכח את דודו של אותם ימים ,שבשקט הנפשי הכה מאפיין אותו ,יחד עם נחישות ודוגמא אישית, שכנע קבלנים ועובדים לתת כתף ולהשלים בהצלחה את הפרויקט ,שעולה ופורח עד היום.
כזה היה דודו - שחקן נשמה , ונאמנותו לאשטרום - הייתה לשם דבר , וגאוות היחידה - הייתה נר לרגליו.
במהלך 37 שנות פעילותו בחברה זכה דודו להקים פרויקטי מגורים של מאות יח"ד ,כמו גם פרויקטי מסחר ותעשיה, פיתוח ותשתיות.
דודו החל כמנהל עבודה, המשיך כמהנדס ביצוע, ואח"כ כמנהל אזור ,ועד יומו האחרון שימש כסמנכ"ל אשטרום הנדסה ובניה, לצידו של בנצי ,יבדל"א.
לאחרונה ,ולמרות שלחם במחלה קשה ,השלים דודו שני פרויקטים מורכבים של בתי המשפט בהרצליה ובפתח תקוה.
הצוות ,בניצוחו ,זכה להערכה עצומה מצד כל הנוגעים בדבר ,ובעיקר ל"משוב שופטים" חיובי מעין כמוהו.
רוחמה, דורון ושלי, דנה ושי ובועז יקרים - רבים מאיתנו מכירים אתכם באופן מאוד אישי וקרוב ,ובשם כל הנוכחים ברצוני להביע את ההשתתפות הכנה בכאבכם העצום עם לכתו של דודו.
דודו היה מעמודי התווך של אשטרום הנדסה ובנייה ותמיד ייזכר בליבנו במידת הענווה שליוותה את גודל העשייה ,באוזן הקשובה שליוותה את כושר ניהול האנשים ,ובחיוך המקסים שילווה את כולנו לתמיד.
יהא זכרו ברוך.

 דברי הספד מפי ירון משורר